חדר המטבח, כפי שהוא מוכר לנו כיום, הוא השתלשלות אבולוציונית של אלפי שנים. מראה המטבח, גודלו והאביזרים בו תמיד הותאמו לרוח התקופה. אבל לא משנה על איזו תקופה מדובר, המטבח נותר אזור מרכזי וחשוב וזאת בשל היותו מחמם. החל מבני שבט אשר נהגו להתכנס סביב המרק במדורה, ועד לרומאים אשר השתמשו באמצעי חימום המזון במטבח לחימום האמבטיות שלהם. כאשר כל שינוי שחל במטבח קשור להתפתחות בישול המזון.
בעת העתיקה, זכה התנור למקום של כבוד. ברומא ויוון, לעשירים נבנה מטבח בחדר נפרד משאר חדרי הבית, מה שהיווה סמל סטטוס בפני עצמו. במטבח הוסק התנור על ידי מוקד אש שהובערה בעזרת עצים, אך מכיוון שלא היו ארובות אז, נבנה המטבח מחוץ לבית על מנת שלא ייכנס עשן אל פנים הבית. המטבח עצמו היה רחב ידיים, על מנת לאפשר אירוח סעודות רבות ומשתים מפוארים, כפי שנהגו העשירים באותה תקופה.
בימי הביניים, הייתה אירופה מלוכלכת עד מאוד, וכך גם המטבחים באותה התקופה. בטירות ובמנזרים היו המטבחים חשוכים ומלאי עשן, ובשל כך כינויים היה "חדרי עשן". גם בבתי העשירים היה המטבח מלוכלך אך בחדר נפרד משאר חלקי הבית. נוהל זה השתנה בתקופת הרנסנס, בה היו התפתחויות רבות במדע לצד התפתחויות תרבותיות. ההמצאות החדשות הביאו טכניקות בישול אשר הקלו על החיים במטבח והפכו אותם למסודרים ונקיים יותר, כאשר ההמצאה החשובה ביותר הייתה הארובה כפי שאנו מכירים כיום, אשר הפכה את המטבח לחדר בישול נקי במקום לחדר עשן.
החל מהמהפכה התעשייתית ועד ימינו, ניכר תהליך התייעלות של המטבח. המהפכה התעשייתית הביאה עמה הליך הגירה לערים, מה שצמצם את שטח המגורים וכמו גם את המטבח. לראשונה בהיסטוריה הוקטן חדר המטבח והפך לבעל שימוש פונקציונלי בלבד. בהתאם לכך, הפך המטבח לקומפקטי ויעיל יותר. כאשר המטבח היעיל כפי שאנו מכירים כיום תפס תנופה ביחד עם התנועות הפמיניסטיות בארצות הברית של אחרי מלחמת העולם הראשונה, בה נוצר צורך ורצון שנשים ייצאו מהמטבח לעבוד, ובהתאם לכך נדרש קיצור תהליכים וייעול המטבח.