אשה בת ארבעים עומדת יחפה בחדר הישן שלה בבית הוריה. נשענת על ארון הזזה בצבע חום כהה ומנסה להסדיר נשימה.
כל כך הרבה זכרונות צפים ועולים והיא לא בטוחה מה הסדר הנכון הכרונולגי של אותן הזכרונות.
לרגע נדמה לה כי אלו חלומות מגלגול קודם, אולי המצאה של רגע, אולי דמיון מפותח של ילדה בת ארבעים עם דמיון יצירתי.
מביטה בקירות המצהיבים. תמונה ישנה על הקיר עם ציור בצבעי מיים דהויים מזכירים לה רגע אחד מלפני שלושים שנה, בחדר שנראה פתאום כל כך קטן. ארון הזזה בצבע חום שהיה פעם גבוהה כל כך.
האם זו מציאות או חלום.
עומדת יחפה בחדר הילדות שלה ובוהה בקירות. מנסה בכח העיניים בלבד לפתוח את הדלת של ארון הזזה ישן. מנסה בכל הכח לראות מה יש מאחורי דלתות הארון הזזה שניצב לו דומם בין כתלי החדר.
אוצרות נחבאים במדפי ארון הזזה נושן קוראים לה לפתוח אותם, לדפדף בין הניירות והפתקים המצהיבים. מילים מילים ותמונות ישנות שמנציחים רגעים שאבדו כבר מזמן, אולי הם יאמתו את הרגע, אולי יסדירו את הנשימה, יוכיחו שהכל אמת, שלא רק הדמיון כאן.
נשימה עמוקה וצריך עוד משהו קטן לאסוף את האומץ, לפתוח את דלתות ארון הזזה בצבע חום כהה שנושא בתוכו סודות עתיקים.
הידיים קפוצות, העיניים עצומות לרווחה והרגליים היחפות מדשדשות בשטיח ישן שנושא בתוכו גרגרי אבק משנים עברו. גרגרים של זכרון עתיק שלא רוצים להפרד מהחדר.
שלושים שנה של נתק, של שתיקה באים כעת לקיצם. אשה ילדה שמנסה להיזכר באמת שלה. גלים של פחד מציפים את גופה והיא לא מצליחה לעשות צעד אחד בחדר שלה בבית הוריה.
מבט חודר אל תוך ארון הזזה כהה שנראה לפתע חיוור יותר כאילו משיל מעליו שכבות של צבע ומגלה את סימני העץ העתיק שבתוכו. אולי יחשוף אתו שכבות, זכרונות וסודות.
הידיים קפוצות ונוקשות לא מצליחות לגשת לדלתות הארון ולהזיז אותן. העיניים העצומות מצליחות. הן חודרות בעד הדלת אל תוך קופסת נעליים מקרטון. פתקים ויומן קטן נעול במפתח קטן. סודות שרוצים לפרוץ החוצה.