ימי העבודה שלי עמוסים וקשים. אני מתחילה אותם מוקדם בבוקר ומסיימת אותם לרוב בשעות המאוחרות של הערב. כבר בנסיעה הביתה אני משתדלת לשמוע מוזיקה קלאסית מרגיעה ולהתחיל להוריד הילוך. כאשר אני מגיעה הביתה אני מדליקה בבת אחת את כל הטלוויזיות: יש לי אחת בסלון, אחת בחדר השינה ואחת בחדר עבודה. אני לא אוהבת את התחושה של להיות לבד בבית ולמרות שיש לי את שמיל החתול האהוב שלי, תחושת הבדידות יכולה להיות מאוד לא נעימה ולכן אני מעדיפה להקפיד שכל שלושת הטלוויזיות שלי דלוקות. לא אחת קרה לי ששכחתי שהדלקתי את הטלוויזיות גם בחדרים האחרים ואז נבהלתי כי חשבתי שיש מישהו בבית
אני בדרך כלל נכנסת הביתה באזור השעה תשע, ניגשת לטלוויזיה הגדולה בסלון ומדליקה אותה על ערוץ חדשות על מנת שאוכל להתעדכן במה שקורה בעולם. בחדר השינה אני מדליקה את הטלוויזיה על ערוץ שיש בו פרקים של סדרות קומדיה ברצף, ובחדר העבודה אני בדרך כלל מדליקה את הטלוויזיה על תכנית בישול. באופן זה, עד שאני מצליחה להוריד הילוך באופן סופי, אני מדלגת בין החדרים וכך מתחילה לתת למוח שלי לנוח בזה שאני שומעת קשקושים שמדברים בטלוויזיות. אחרי שאני מסיימת את הסידורים שלי בבית, לרבות כביסה, קצת ניקיונות וארגונים, אני עוברת לחדר השינה, שם נמצאת גם המקלחת שלי ולאחר שאני מתקלחת אני נכנסת למיטה
מאחר ויש כבר טלוויזיה דלוקה עם סדרנות מטופשות, קל לי יותר להתמודד עם זה שהדירה ריקה ואני ישנה לבד. שמיל החתול מצטרף אליי למיטה ואחרי חמש דקות אני בדרך כלל נרדמת. אחרי שהתגוררתי המון שנים עם שותפים, המעבר לדירה לבד היה קשה אבל הכרחי. הטלוויזיות היוו הגורם שעזר לי להתמודד עם בדידות של הלילות וסופי השבוע והצפייה בסדרות השונות עוזרות לי ללמוד להיות לבד ולהנות מבילוי עם עצמי. העובדה שטלוויזיות נותנות סיפורים של אנשים אחרים באמצעות סדרות שונות הן מפחיתות את התחושה של הבדידות ולכאורה יש את ההשתתפות בחיים של מישהו אחר שמפיגה את התחושה שאין אף אחד בבית.