ארון בגדים לכל אשה, הוא המקום האינטימי והנעים שלה בבית בו היא יכולה להרגיש אשה אמיתית.
בשגרת חיי היום יום שלי, אני חובשת כובעים רבים. אני אמא, אני אשת איש , בת של, אחות של, חברה של, העובדת של ועוד תפקידים והגדרות שמציבות אותי בסטטוס מסויים ומגדירות אותי.
הקושי הגדול הוא לתמרן בין הכובעים השונים ובין התפקידים השונים ועדיין להרגיש את הנוכחות שלי עצמי כאשה.
אחד המקומות שהאשה שבי באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר היא כשאני ניצבת מול ארון בגדים הפרטי שלי בבית.
בכל בוקר או ערב כשאני פותחת ארון בגדים ומתלבטת מה ללבוש, אני מוציאה החוצה לרגע אחד של חסד את האשה שבי , האשה האמיתית, זו שאין לה תפקיד וייחוס. לא אמא של ולא עובדת של, רק אני לעצמי.
וכשאני עצמי שולפת החוצה את האשה שבי האמיתית, מיד עולות כל המחשבות והרצונות בעודי בוחרת בגדים מתוך ארון בגדים שלי הפרטי.
יהיו ימים או רגעים שאני רוצה להרגיש סקסית, נשית, מושכת ואני אבחר בגדים מתוך ארון בגדים שיתאימו להוויה הנשית ברוח זו.
יהיו רגעים בהם אעמוד מול ארון בגדים שלי וארצה להיכנס פנימה לתוכי ולהיות אשה שקטה, נחבאת אל הבגדים, מופנמת ומסוגרת, שלי לעצמי. אשלוף מתוך ארון בגדים שלי את הבגדים שאני מרגישה שאינם חושפים, שאני יכולה בקלות להתחבא מאחוריהם ולהרגיש בהם נח ונעים מבלי לחשוף את עצמי, אותי.
יהיו רגעים בהם אגש לארון בגדים ובהתלהבות ופרץ ילדותיות תפרוץ הילדה שבי מתוך האשה שאני, אותה ילדה שגדלה בתוכי והתבגרה ולעתים רוצה פשוט להשאר ילדה.
אתן לאותה הילדה ולו רק לכמה שעות, את החופש לעשות כרצונה, להתלבש בקלילות , לזרום ולהפתיע כיאה לילדה, מבלי להיאחז במוסכמות החברתיות שדבקו בי מאז אותן שנות הילדות שנעלמו להן.
לעתים נדמה לי שארון בגדים הוא מחסן תחפשות שלם ושאני שחקנית על הבמה. כל כך הרבה תפקידים וכל כך הרבה תלבושות ותחפושות.
לפעמים בסוף יום, כשאני מחזירה את הבגדים לארון בגדים וסוגרת את הדלתות שלו, נדמה כאילו השלתי מעלי את התחפושת ונותרתי עירומה וכנה, אשה אמיתית.